בירושלים….

בירושלים….

חומתה הנוכחית של העיר העתיקה נבנתה במאה ה – 16 על ידי סולימן המפואר – השולטן התורכי, כלומר גילה של החומה הוא כ – 450 שנה בלבד.  לפני התקופה העותומנית היתה ירושלים פרוזה, והחומה בחלקה הגדול היתה הרוסה.

בשנת 1187 נכבשה ירושלים על ידי סלאח א דין מידי הצלבנים, והתחילה תקופה קצרה בחיי העיר הנקראת התקופה האיובית – על שמו של איוב אביו של סלאח א דין. מושלי האיזור באו אז ממשפחה זו שמוצאה היה קורדי.

סלאח א דין שיפץ את חומות העיר מיד לאחר כיבושה, ואף פיקח אישית על הביצוע.

מספר עימאד א דין מיועציו הבחירים של סלאח א דין וראש לישכתו:

"כל בוקר יצא הסולטאן רכוב על סוסו, והעביר בעצמו רבע סלע על אוכף סוסו, ובעיקבותיו באו גדולי האמירים, שהעבירו אבנים גם הם.  אם ראיתם אותו מעביר אבן בחיקו, הייתם משתכנעים כי היה לו לב המסוגל להרים הר במחשבה בלבד. כל קפדנותו היתה נתונה להגנתה של אבן השתיה עד כדי כך, שסחב במו ידיו חתיכות סלעים..

הסולטאן רכוב על סוסו מיהר לכל מקום שחסרו שם אבנים, או עבודת הבנין נעצרה, זירז את העובדים, ריכז בעצמו את האבנים, וחייליו אחריו."

סלאח א דין הכניס לתוך החומות גם את הר ציון שהיה מחוצה להם למן המאה ה – 11.

בשנת 1193 מת סלאח א דין, האימפריה שלו חולקה לבניו, ולאחר סכסוכים ביניהם אוחדה שוב תחת ידיו של אחיו – אל עאדל. שליט ירושלים החל משנת 1202 היה בנו של אל  עאדל – אל מועט'ם עיסא.

 אל מועט'ם שיפץ את חומותיה של העיר, ובחפירות נמצאו הוכחות לכך:  שרידי שער גדול שבנה אל מועט'ם נמצאים מזרחית לשער ציון, מתחת למגרש החניה הגדול.  במקום נמצאה כתובת המעידה על הבנאי, ושנת הבניה – 1212.

לאחר מות אביו ירשו אל מועט'ם ואחיו את שטח הממלכה, כאשר האיזור שנפל בחלקו הוא מרכז סוריה וארץ ישראל.  מצרים היתה בחלקו של אח אחר – אל כאמל.

כתיבת תגובה

×
×

עגלת קניות