“אני הולכת לספר לכם על חבורה מאד מרגשת בשבילי, שזכיתי להכיר ולקחת בה חלק לפני 4 שנים בדיוק ולכן כשחשבתי איך לסכם את הפרויקט הגדול הזה שהתחיל אצלי עם בואה של הקורונה לחיינו… חשבתי לקנח עם הסיפור שהכי דומיננטי בעת הזו, הצורך של כולנו בקהילה, בעזרה הדדית, בקירבה ובאהבה.”
הביטלס אמרו פעם שעם קצת עזרה מחברים אפשר להתמודד עם הכול…
ו”הפרלמנט” בעיני מסמל את המקום הזה בזמן שבו חברות ועזרה הדדית הפכו להיות אמת מוחלטת עבורי ואם במהלך כל הפרויקט הזה, כתבו לי תודות והחמיאו לי על היכולת שלי לפרגן בזמנים כאלה, ולתמוך בקולגות וחברים, מעבר לזה שזה אופי אצלי, אני מאמינה שהמקום שבו הבנתי באמת כמה כוח יש בפרגון ובעזרה הדדית היה במקום בו הפכתי להיות בלוגרית בעצמי.
ובמקרה יצא שמועד הפרק האחרון לפרויקט הזה, הוא גם נופל על המועד בו פייסבוק הזכיר לי את מסיבת הסיום של קורס הבלוגינג שלי, שהיה גם נקודת הפתיחה שלי ככותבת תוכן איכותית בניסיון למגנט לחיי הרפתקאות חדשות ולהתחבר למה שמרתק אותי באמת- צילום, הדרכה וטיולים. ואין דרך יפה יותר לסיים את הפרויקט הבינלאומי שלי שהביא אלי 80 סיפורים מכל העולם וסיכם חוויות, רגעים וזיכרונות, מאשר לחזור לנקודת ההתחלה, למקום שממנו נבע הרעיון לצאת לעולם ולהתחיל לכתוב…
סוף יולי 2016: מתוך פוסט חגיגי בפייסבוק שלי לציון סוף הקורס “הפרלמנט”
והוא התחיל ביום שבו קיבלתי תעודה!!!!
סוף יולי 2016:”בתור אשת חינוך שבדרך כלל מעניקה תעודות לאחרים, איזה כיף היה לי לקבל תעודת סיום קורס בלוגריות עם המורה התותחית שלי, יונית צוק, Yonit Tzuk.
עכשיו שיש דיפלומה אחת, קהילה של 39 בלוגריות,
מתחומי תוכן ועניין שונים, כמו: עיצוב, אופנה, סטיילנג ביתי, פרסום, קוצירינג , טיולים, בישול, חשיבה מעצימה ורוחנית ועוד…
וגם, בלוג אחד מיוחד משלי שנקרא “זמן איכות”-www.danatime.com עם נישות מרתקות מעולם הצילום, ההדרכות והטיולים שלי, שמאפשר לי במה
לכתוב משהו אישי או מקצועי בלי לצנזר את עצמי יותר מדי!….זה כבר יותר מדי טוב מכדי שאשאיר את כל הסיפור לעצמי, מבלי לשתף איתכם/ן גם.”
With a Little Help From My Friends
את המילים האלה כתבתי בדיוק לפני 4 שנים בסיומו של קורס מקצועי, מרתק ופותח אופקים בנושא בלוגינג, שנקרא “הפרלמנט”.
המפגש היה פעם בחודש, ארבע שעות מתוכם גם זמן לנשנושים וקפה, לימוד חומר מקצועי ע”י המרצה יונית צוק, בתחומי פרסום, שיווק, רשתות חברתיות, אתרי בלוגים, אסטטיקה של בלוג, הפיכת נישה אישית לריווחית וכו
ואף מפגשים עם בלוגריות ידועות מהתחום, ביניהם: כנרת יפרח, טלי יחיה, דנה ישראלי ועוד. כדי לקבל השראה איך הן הצליחו?! ומה סוד הקסם שמייחד אותן ושממנו נוכל ללמוד?!
פעם אחת לחודש, הסתבר כמינון סביר לא/נשים עובדים כמונו וגם זמן להתנסות בין לבין, ללמוד איך לתפעל כל ממשק חדש “הלכה למעשה” וגם איפשר ללמוד כל אחת על עולמה דרך 39 בלוגים ולאט לאט ליצור קשרים וחיבורים בין אישים עם הכותבות באונליין ופגישות מזדמנות באוף ליין (מחוץ למסך) כדי להפנים את החומר הנלמד יחד.
ככה שארבע שנים אחרי, אני מסתכלת על סרטון הסיכום שלנו, שתוכלו גם לראות אותו גם פה כדי לראות מה השתנה מאז ועד היום-https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10153967777113842&id=786788841 ונדהמת לגלות כמה הקבוצה הזו של נשים כביכול זרות, הפכו בארבע שנים האלו לבנות בית וחברות קרובות, גם כשאנחנו רחוקות, כמו מעין “חבורה למילואים”…רק שמה שחיבר בינינו זה “הבלוגים”.
ולמרות המרחק והזמן, מצאנו את עצמנו שותפות לשמחות זו של זו לימי הולדת, חתונות, לידות והישגים וגם שותפות לצערנו לפרידות של נישואין או הורים מבוגרים.
אנחנו הראשונות לפרגן ולהגיב על פרויקטים חדשים, להיות בשורה הראשונה להרצאות זו של זו או לצלם כתבות מגזין כמו “אחיות גאות” וגם הראשונות לשמוח ובאמת להבין לליבן של אלו שמגשימות מולנו חלומות ישנים וגם באותה נשימה מפרגנות גם לאלו שנטשו את הבלוג או שהחיים ניתבו להם כיוונים אחרים.
מסיבת מחזור וירטואלית
זו חבורה מאד מרגשת בשבילי, שזכיתי להכיר ולקחת בה חלק ולכן כשחשבתי איך לסכם את הפרויקט הגדול שהתחיל אצלי עם בואה של הקורונה לחיינו…חשבתי לקנח עם הסיפור שהכי דומיננטי בעת הזו, הצורך של כולנו בקהילה, בעזרה הדדית, בקירבה ובאהבה.
זה המסר הכי גדול שלמדתי בקורס של יונית אז ואני מאמינה שהוא נכון גם לימי הקורונה כיום. יונית לימדה אותי שנשים פועלות אחרת, עובדות אחרת, ובמקום לריב על אותה משבצת, מה שאופייני ומרפקני לעולם הגברים, יונית הציעה נקודת מבט אחרת, שיתופית יותר, מסייעת ומלמדת זו את זו כדי להרים את כולן מעלה מעלה וזה היה שיעור שלא שמעתי או למדתי אותו לפני כן. הכוח של הביחדנס עוצמתי יותר מלנסות לעמוד בראש לבד ואפשר גם אפשר להצליח דרך שיתופי פעולה ויוזמות הדדיות בצורה שמצליחה לעקוף את מחסומי חיינו בצורה יצירתית ודי מותאמת לעידן החדש!
לכן פניתי אליהן וביקשתי שישתתפו בפרויקט ובפרק הסיום החגיגי, אבל מכיון שהם רבות (39) ניסיתי למקד את הפוקוס עם שתי שאלות מרכזיות שביקשתי שישתפו מעולמן ויספרו:
1. מה הדבר המשמעותי ביותר שקרה להן, מאז שסיימנו את קורס “הפרלמנט” ומאז התמונה המפורסמת שלנו יחד?
2. איזה מסר חשוב להן להעביר מתוך ההתמודדות האישית שלהן, בתקופה כל כך מאתגרת כמו תקופת הקורונה הזו שיכול לעודד אחרים או להעניק השראה וקצת אור?
(*קרדיט לצילומים היפים ולהשתתפות בעריכת הסרטון המקורי לצלמות והבלוגריות אביטל אנגל וחמוטל בן סיני(
והן לשמחתי התגייסו לטובת העניין ושלחו תשובות יפות ומרתקות שאני מאמינה שיתרמו לכם ויעשו טוב על הלב
וחשבתי שזה המסר שהייתי רוצה להפיץ לכל מי שמרגיש לבד, או נטוש או חסר תקווה מהמצב, לכל מי שמרגיש שהשנאה או הייאוש מציפים כל חלקה טובה בחייו, למי שמרגיש או מרגישה שהם לא יודעים איך לקום מהמכה שחטפו ולהמציא את עצמם מחדש, איך להתמודד עם השוק, הריחוק, הפגיעה הכלכלית או הבריאותית הזו.
לכל האנשים הטובים האלה, שקוראים את השורות הללו כאן ועכשיו, מקדישה לכם את הפרק האחרון בפרויקט , רגע לפני שבת ומקווה שנצליח להגביר בכם את האור, בזכות קצת עזרה מחברותיי…
With a Little Help From My Friends- https://youtu.be/0C58ttB2-Qg
