כל שנה סבתא אנה, אמא של אמא שלי, היתה שולחת עוגיות דבש שהכינה במיוחד לתה נענע של אחרי צום יום הכיפורים כדי שיהיה לנו מתוק ושנדע בשורות טובות.
וזה היה תמיד הסימן שלי שהצום נגמר, יותר מהשופר, ויותר מהחלק האחרון בבית כנסת שכולם סופרים שלושה כוכבים (מודה שגם אני!) ומקבלים את האות להתפזר לבתים ובדרך מברכים את כל השכנים שבאו בלבן, בגמר חתימה טובה.
אז השנה, אין בית כנסת להתקבץ ולהתפזר, ואין את אות השופר שפותח וסוגר שמים מקרוב..(אולי נשמע אותו מרחוק?!) וגם אין את סבתא אנה שלצערנו נפרדה מאיתנו לפני שנתיים וקצת…
אבל יש עוגיות דבש שאמא שלי הכינה היום לראשונה ממתכון שעבר בין נשות המשפחה והגיע אלינו הפעם והביס הראשון גרם לי להרגיש שלמרות כל מה שאין ואיבדנו…יש בנו את כל מה שצריך, את כל התפילות, הכוונות הטובות, האהבה והזיכרונות כמו מתכון שעובר מדור לדור.
ומשאלות הלב שנדמה שהן קיימות בשעה הזו בכל הבתים כולם. שנהיה בריאים, שמחים בחלקנו ושנכתב בספר חיים טובים.
ואני מקווה שהאיחולים שלנו מתקבלים בבית דין של מעלה, שם ודאי יושבת סבתא אנה שלי עם סבתא מזל זיכרונן לברכה, כשתי מליצות יושר יחד עם כל הסבתות של כולנו שעברו מן העולם ומחלקות עוגיות דבש ספרדיות ועוגיות קאק עם אניס טריפוליטאיות, כדי שיהיה יותר מתוק ונזכה כולנו לגמר חתימה טובה.
