שלום רב ונעים מאד להכיר אותך,
שמי דנה סתוי, אני בעלת הבלוג ששמו “זמן איכות” או באנגלית Dana Time המתמקד בטיולים ומסעות בישראל ובעולם וגם במסעות פנימיים של הרגש והנפש
ומה שמניע אותנו לצאת לעולם ולכבוש יעדים חדשים מלכתחילה.
הבלוג נקרא “זמן איכות” מכיון שאני מאמינה שיש להשתמש בחוכמה בזמן שיש לנו עלי אדמות. המירוץ אחר השגת רכוש וממון או יוקרה ומעמד ברורים לי בעידן הזה, אבל בעיני יותר חשוב ויקר מפז הוא ההשקעה בעצמנו בדברים הקטנים שמשנים לנו את המצב רוח, שמשפרים לנו את היום, או גורמים לנו להנות מהחיים בדברים קטנים כגדולים, כמו נסיעות, טיולים, הכרויות, מפגשים אנושיים או סתם שיחות נפש קסומות.
מה זה זמן איכות?
זמן איכות בעיני, זה המקום הזה אני מתחברת שוב לעצמי. בתוך ים המטלות והשגרה או הבדיקות והמעקבים או הפרוטוקולים הרפואיים שיש בהם המון אוטומטיות, כמו טייס אוטומטי של החיים עצמם. יש מעט מאוד מקום לעצור ולעבד את החוויה שעוברת עלינו או את מה שאנחנו מרגישים כלפיה.
זה טבעי כמו אינסטינקט הישרדותי שמבקש להשתיק את רעשי הרקע ופשוט לעשות את מה שצריך כדי לעבור את הדרך הזו בשלום ובחיים. אבל בעיניי, דווקא בגלל זה יש צורך להאט, או לעצור לרגע ולהקשיב פנימה, לקישקע, כדי להבין מה אני באמת רוצה או צריכה עכשיו? מה יכול לעזור לי, לנחם אותי, להרגיע את המחשבות, להיות לי לעזר, להתייעץ, לצחוק יחד ולפרוק מתחים או להתאוורר. מה יכול לשבור בעצם את הקרח הזה שהאוטומטיות יצרה בי בפנים.
לא תמיד אנחנו מצליחים להקשיב לתוך עצמנו וגם לפעול בהתאם. לפעמים יש עמימות, ככול שאנחנו יותר מתכנסים לתוך משבר או קושי או בהצפה ממשימות TO DO וכו, ככה יותר קשה לנו לפנות מקום לדברים הפשוטים שעושים לנו בטוב בלב.
הדימוי אצלי של קרח בא מביטוי שמצא חן בעיני בספרדית והוא Rompehielos, שהתרגום שלו בעברית זה “שובר קרח” והמשמעות שלו הוא לעשות דברים “שוברי שגרה”. לפרק את הקיפאון שבלו”ז או שהצטבר לנו בלב, ולהמיס את הקושי דרך דברים פשוטים שמחדרים חום, מסבירים רגש, מתניעים לפעולה גם אם קטנה ביום, ויוצרים איזון אחר לשגרה שלנו.
למשל, יש לי בסלולרי ובמחברות שלי הרבה פתקי TO DO שמצטברים להם, ויש לי לו”ז שכל פעם אני מופתעת מחדש, כי יש לנו הרבה גוזלי זמן דיגיטלים שזו שעתם היפה..חח אבל עדין למרות כל הדברים המצטברים לי, והמחשבות שכל עצמן עסוקות, באיך לסיים משימות או איך לתקתק משימות ולעשות עליהם ווי, עדין חשוב לי במהלך השבוע, כמו היום. לשבת במרפסת בשעת שקיעה עם כוס קפה ומוסיקה שאוהבים בספוטיפיי, ולראות את העננים כמו במשיכת מכחול, או את האורות נדלקים בבניינים או לשמוע פתאום איזה שכן מפרגן שיר מרפסות או סרנדה או ילדים מנסים לקפוץ על תיק עם הקורקינט סטייל נינג’ה ישראל למתחילים … כל זה קורה בשעה שאני מפנה את הראש ואת הלו”ז ופשוט מפרגנת לעצמי את השקט הזה, שבו אני יושבת בשורה ראשונה כצופה והעולם מופיע לפני. זה בעיני זמן איכות.
אז בשביל מה יצרתי את הבלוג הזה?
היכולת להשקיט, לנתק או לעמעם את המחשבות והסביבה שלנו, שלפעמים מרוב הצפה גורמות לנו לעבור להילוך אוטומטי ולהתנתק ממה שהלב מרגיש וכרגע רוצה או צריך עבורנו, הוא דבר שקורה סביבנו וכל הזמן. ודווקא שאני מפנה זמן לעצמי להיות ברגע, לעשות יוגה או צי’ קונג, לשבת במרפסת, ללכת בים בלי נעלים, לצאת לצלם בטבע, לעשות סלפי עם שקדיות, לשבת בפטיסריי חדש ששמעתי עליו ולהנות מקפה ומאפה… הרגע הזה בעיני, מחבר אותי בחזרה לעצמי.
אז אני מאמינה שזה מה שמניע אותי לכתוב את הבלוג הזה, לעורר בעצמי ואולי גם באחרים את הערות הזו להתחבר בחזרה פנימה ולעשות את מה שמחייה את השמחה, את התשוקה לחיים, את האהבה והביחדנס ובעיקר לאפשר לדייק את הבלבול שבתוכנו לפעמים, לגבי מה נכון לנו ומה עלינו לעשות ואיך ללכת אחרי הלב?!
בעיני אם כבר אנחנו חיים בחברה שמקדשת זמנים, אז לפחות לנסות ולהשתדל להפוך את הזמן שלנו יחד לאיכותי, לבעל משמעות ולמיוחד.
וזה יכול להתבטא במציאת זמן לקפסיטו (כוס של קפה טוב) עם אדם שאוהבים, או הגשמת חלום כמו חציית האוקינוס האטלנטי בקרוז של נוודים דיגטליים או לשתות מרגריטה מתוך אננס בקרוז לקארייבים, או לחגוג יום הולדת בטיול למקומות מעוררי סקרנות ותאבון כמו איטליה או טורקיה, או ליצור שיתופי פעולה עם קולגות וחברים ולצאת למשלחות בארץ ובחו”ל בעקבות מקומות שהזרקור שלנו ודאי יתן להם תמיכה וחשיפה רבה יותר כמו המשלחת לישובי עוטף עזה עם קבוצת בלוגרים מטעם איגוד כתבי הבלוגים בישראל או סיקור סיורי אוכל ותרבות ברומא וברצלונה.
העיקר לפנות זמן לעשות את מה שהלב מבקש.
זה זמן איכות בעיני.
ולפעמים הוא מאתגר ולפעמיים הוא יותר פשוט מפשוט.
הבלוג נועד להעניק שורשים או כנפיים?
הבלוג שלי הוא חלק מקהילת החממה לבלוגים ונולד מתוך הכוונה ועזרתה הנדיבה של הבלוגריסטית, יונית צוק שלימדה אותי בפרלמנט שלה את היסודות שעליהם בניתי את נחלת האלוהים הקטנה שלי. הבלוג מבקש לתת מקום לכנפיים שבי שמבקשות לעוף ולחקור עולמות, נופים ויעדים חדשים ובאיזון מבקש גם לתת מקום לשורשים שבי, לערכים, למחשבות, ולמעשים שצומחים ממני ומזכירים לי את נקודת ההתחלה
“והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור “מה אני רוצה להיות שאהיה גדול”. אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב. אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים, גם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים, אם ליבו חפץ בכנפיים? (כתבתי שלושה סימני שאלה, אחר כך מחקתי שניים). השורשים מפסידים כל כך הרבה, כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו. והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ, שבסתר ענפיו הן חוסות. על כן, סיימתי, כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.”
שורשים וכנפיים / אמנון שמוש
הבלוג מתחלק לנושאים כדי לבטא את מה שהלב שלי מבקש…
יעדים בארץ, יעדים בעולם, יעדים אישים משלי, הגות ומחשבות מתוך נדודיי וגם זרקור על הנקודה היהודית שתמיד מסקרנת אותי במסעות שלי.
על כל אלה אני כותבת, מצלמת ומשתפת!
ואשמח אם תקחו חלק במסע הזה שלי.
איך הכל התחיל?
ואומנם הבלוג יצא לאור לפני 6 שנים בערך, אבל הגרעין שלו נזרע בי עוד מילדות…מאז שאני קטנה, אני זוכרת את עצמי קוראת ומוקסמת מספרים על תרבויות ומנהגים שתמיד סיקרנו אותי. ממנהג חבטת הפניאטה בימי הולדת במקסיקו ועד צביעת פילים בפסטיבלים בהודו או ההתגנדרות לקראת הקרנבל של ברזיל, שתמיד ידעתי שיבוא יום ולא רק אגיע אליו…אלא גם אקח בו חלק וארקוד מתוכו!
תמיד סיקרן אותי ללמוד ולהכיר מנהגים, שפות ואמונות אחרות, גם אם הם קצת רחוקים משלי…
וגם בבגרותי, בזמן שכולם התלהבו סביבי מפופ או רוק, האוזן שלי תמיד נמשכה למוסיקת עולם ובעיקר לבוסה נובה ולסמבה הברזילאית כאילו השורשים שלי משם…(לימים גילתי שהסבתא רבה שלי באמת משם:) ומבין כל המקומות שבעולם, כמו משחק כיסאות משודרג, הגוף תמיד חיפש לו איזה ערסל להתנדנד עליו עם ספר טוב מתחת לכמה דקלים, במקום איזה כיסא נוח או ספה רחבה שוודאי היו בוחרים אחרים.
יש דברים שהיו טבועים בי כל חיי ופשוט ביקשו את מקומם, כמו יצר הנדודים שהתנגן בי כמו מנגינה פנימית שקטה ולמדתי להקשיב לה וגם בסוף להגשים אותה.
הבלוג הוא ביטוי של המסע הזה, ובעיני, היכולת להתרגש מנופים שאלוהים באמת השקיע בהם, להתלהב ממאכלים מיוחדים, לטייל בשווקים יפים, להתפעל מדברי אומנות ועבודות יד, או לרקוד ממוסיקה נוגעת ולצלם בפסטיבלים ייחודיים…כל אלו הם נפלאות החיים בעיני!
ואני אוהבת את היכולת לחוות אותם בחיים שלי כרגע, לפנות להם מקום של כבוד וגם לשתף ולעודד אחרים לצאת למסעות פנימיים וחיצוניים ולהקשיב ללב של עצמם.
הצצה לשנה בחיי כבלוגרית טיולים ומסעות
בסרטון הבא אני נותנת הצצה לכל הטוב הזה ומסכמת עשייה והגשמה של שנה (2019) בשבע דקות של גן עדן, כדי שתבינו מעט יותר למה הלב שלי התכוון:
(גללו למטה לסרטון סיכום 2019)
אל תחכי להזדמנות, צאי אליה!
אני אוהבת לכתוב על מקומות כמוסים שלא כולם תמיד מכירים, כי אני מרגישה שזו דרך טובה לפתוח בפני אנשים את העולם ולעודד את הסקרנות ואת הגמישות המחשבתית שלהם, לצאת ולגלות את כל הנפלאות שיש לעולם להציע…ויש לו!:)
ובנוסף, אני אוהבת את התחושה של יציאה מעבר לאזורי הנוחות שלי האישיים לעבר הרפתקה חדשה וטובה שמפתחת אותי וגורמת לי לצמוח כאדם בעולם.
זו גם הייתה הסיבה שיצאתי לטיול במשך חצי שנה בכל דרום אמריקה בשנת 2003, כדי לגלות את תרבות המאיה דרך המאצ’ו פיצו בפרו, לחוות את החיים באמזונס, לרקוד בגשם בקרנבל של ברזיל ולחקור את הנפלאות של הרי הגעש בצ’ילה, ואת עמק הירח והאיים הצפים בבוליביה. אני תמיד בחיפוש אחר מקורות השראה וגם מתוך אמונה ש”מכל מלמדי השכלתי” ושזה יוצר אצלי בחיים עושר תרבותי וגם אושר, כמובן להכיר אנשים ומקומות חדשים 🙂
הנקודה היהודית על מפת העולם
וכמעט, בכל מקום בו אני מטיילת, יש לי כמיהה ומשיכה פנימית תמיד לספר את הסיפור של הנקודה היהודית או הישראלית במקום בו אני נמצאת, כי זו דרך בעיני לחבר בין קהילות ובין לבבות ואנשים ולדאוג שהסיפור שלהם יסופר וימשך לחיות קדימה…
זו גם הסיבה שיצאתי לשליחות בת שנתיים 2005-2007 בארגנטינה בקהילה קטנה בשם “סנטה פה”, כדי לחבר בין הקהילה היהודית והארגנטינאית שם לבין ישראל ולהיות גשר קשר אנושי בינהן
וזו היתה חוויה שנתנה לי המון ברמה האישית עד היום ולימדה אותי להכיר מקומות מעיניים של בת בית וכמקומית ולא רק כתיירת חולפת…למדתי לטייל לעומק.
משם נובעת ממני גם תחושת השליחות לחבר בין אנשים וקהילות דרך הגות ותובנות, וגם דרך טקסטים בעלי מסר והתבוננות מעמיקה יותר, במטרה לחפש אחר הדברים שמייחדים אותנו בעולם ועדין מראים שיש לנו יותר במשותף, מאשר מפריד!
אז אם אתם מתחברים למילים ולכוונות שלי, מוזמנים להרגיש פה בבית, לעבור בין הפוסטים כמו מעבר בין חדרי הלב, להתעמק ולהגיב במקומות שריגשו אתכם יותר או עוררו בכם משהו ולספר לי על
זה כדי שנתלהב ביחד, או נטייל ביחד או שניהם!
אני מצידי, אשתדל להפוך את הזמן שלכם ושלי יחד לזמן איכות…לעורר בכם השראה ועניין, לנסות לזפזף בין האונליין לאוף ליין, להפגש בבלוג או באינסטגרם או בפיסבוק או בכלל במציאות, בסיורים ובסדנאות שיש לי להציע לכם, כדי למצוא דרכים חדשות להפגש ויעדים חדשים לגלות.
כיף שאתם פה איתי,
דנה סתוי
ואלו הקישורים שלי ליצירת קשר:
הבלוג שלי “זמן איכות”
דף הפיסבוק שלי
האינסטגרם שלי
היוטיוב שלי
