איך יצאנו מהגבול וחגגנו יום הולדת עגול בזמן קורונה?

You are currently viewing איך יצאנו מהגבול וחגגנו יום הולדת עגול בזמן קורונה?

נושין חברתי מכיתה ז בערך, הזכירה לי שהיא הסנונית הראשונה לגל ימי הולדת 40 שלנו, היא תמיד היתה זו שפותחת את הגיל החדש ומעדכנת אותנו מהשטח איך זה מרגיש להיות בת 20 או 30 ?!, ועכשיו 40 וכמובן נאחל שתמשיך ב”תפקידה” עד 120 שנה. אבל בינתיים, כל החגיגות קיבלו תפנית בעלילה כי בכל זאת זמן קורונה ונתב”ג בדיוק נסגר לתנועה, אז אי אפשר גם לחגוג בחו”ל למרות שהיא מאד רצתה לברוח מהכול, לאיזה חוף אקזוטי עם שמש טובה ואיזה מרגריטה קפואה.

אז דחינו את הטיול כאפטר פארטי, ובינתיים ניסיתי לחשוב יצירתית, איך לקחת אותה מחוץ לגבול, בלי לצאת מהארץ (או להסתבך בפלילים ושכנים עוינים:) ומצאתי את הסידור האולטימטיבי….מצאתי את הגשר בין כאן לשם. אז אחרי שפתחנו את החגיגות בחצות עם עוגה ונרות ובלונים ותמונות שלנו מתקופות חיים שמראות שבכל זאת יש לנו פז”מ של חברות טובות יחד, אחרי כל , קיפלנו את המסיבה (בכל זאת בנות ארבעים כמעט!:),ובבוקר השכמנו בשבע וחצי- שמונה ונסענו שעתיים צפונה לגשר נהריים.


1.צאו מהגבול…של עצמכם!

הנסיעה בשישי בבוקר כיפית ממש, מומלץ כביש 6 כדי להנות מהדרך שנפתחת לאורך, ולהרגיש שגם הנסיעה, זו חוויה בפני עצמה. יש הרבה אנשים מהמרכז שמתעצלים לצאת מהאזור, כבד להם מדי או הם לא רואים את הערך המידי של זה, אבל אני מודה שאני אוהבת לגלות מקומות חדשים בארץ, אני עושה את זה כבר שנים עם קבוצת הצילום “נפגשים קבוע עם טל ישראל”, שכל פעם היינו מגיעים למקום אחר בארץ וכמו שכבות של בצל, מגלים אותה לאט לאט.

מעלה גלבוע תצפית לנוף היפה שמחכה לכם באזור

אבל הרבה זמן לא נהגתי. בדרך כלל הייתי מצטרפת לחברים וביחד היינו עושים קאר-פול ליעד רחוק או שאם הייתי נוהגת בעצמי זה היה בדרך כלל לתל אביב רבתי, ומשהו בקורונה ובסגר, גם קצת ניוון לי את השריר הזה של היציאה מאזור הנוחות שלי. פתאום שמתי לב שאני מאוד רוצה לנדוד רחוק או לקחת את הרכב ולעלות צפונה או דרומה או בכלל לירושלים, ויש לי חשש שמגביל אותי. אז במקום להכנע לו, התחלתי לעבוד על זה.

נושין ואני לוכדות רגע בזמן בשדות הגלבוע ועמק המעינות

בהתחלה הייתי נוסעת לתל אביב נגיד, ומשם בטרמפ עם חברים את המשך הדרך, אחר כך, התחלתי לנסוע קצת יותר צפונה, עד רעננה או הוד השרון והאזור בעצמי ולהקשיב תוך כדי ללב ולהרגיש שהגבול לאט לאט משתחרר לי וביום ההולדת של נושין, היה לי תמריץ ממש גדול לעשות עוד צעד בכיוון ולנסוע צפונה לגשר נהריים, שנמצא ממש ליד הגבול עם ירדן, כדי להנות מכמה שעות של סיורים מרתקים, בראנץ משגע וסדנת אפייה מקומית ואפילו הזדמנות לעבור במעבר גבול תחום בינינו לבין השכנים הירדנים ולהרגיש שהצלחנו להתחכם עם המערכת והקורונה ולעשות משהו חדש וקצת נועז, כהכנה לגיל 40.

הדרך ליעד דורשת לפעמים עצירות קטנות ופסגות קטנות בדרך כדי להצליח לעשות את הדרך בשלום.

2.תתמסרו לרעיון שמרגש אתכם…בלי גבול!

נהריים בגשר הוא מקום שובה לב. מהרגע שמתחברים לכביש בפאתי עמק המעינות והגלבוע, הנוף משתנה לכם בעיניים, הגבעות החשופות ירוקות וכחולות, השמים בהירים ומרגישים את האביב.

לנסיעה הזו עוד הצמדתי לי פסקול משובח של אביב אחר, זמר נהדר ובאמת מומלץ בשם אביב בכר, שיצא מגבולות הסגר של יוצרים וזמרים כמותו בתקופה היבשה הזו עבורם, ולמרות ובגלל הוציא בזמן הקורונה אלבום קטן וקסום שכל השירים בו הם כמו מכתבים שכתב לעצמו לעוד 5 שנים. השירים מדברים ללב שכל כולנו בכל גיל וזמן. השירים מסתכלים על היעדים בחיים וגם על המשברים והאהבות והצלחות והאכזבות ומבקשים ללמוד מהם משהו על עצמם.

“טיפה של אומץ”

“אתה לא יכול לדעת כלום, רק לנסות להשתדל בכל הכוח.

לסובב את הגלגל לצד שני,

להפוך את המזל לשמש ולזרוח,

אתה מבין אתה לבד ורק אתה כן, רק אתה יכול.

זה הימור על עצמך מול העולם

אם תפסיד תפסיד, אם תרוויח אז הכול

מילים ולחן: אביב בכר

אז חשבתי שזה יכול להתאים למסע שלי ושל נושין בדרכים, יש בדרך כלל שירי נסיעה שהם קלאסים שמשתלבים נהדר עם המרחבים הגדולים, ונראה לי שהאלבום של אביב הוא אחד כזה שבקלות נכנס לפנתאון. הוא שקט ועדין ,חם ומרגש ומנהל שיחה עם הלב שלך כל הדרך, כמו פודקסט מוזיקלי עד שתגיע ליעד שלך… וגם זה תודו, מתנה יפה ליום הולדת.

היא קצת ממיסה את הגבול של מי שאנחנו עכשיו ומי שנרצה להיות בעוד כמה שנים, אחרי שהקורונה תעלם מהעולם וישארו רק השירים.


3. פגשו אנשים ומקומות שמעוררים בכם השראה!

נהריים בגשר הוא סיפור כזה שמשלב אנשים והשראה. וכדוגמה לכוונה שלי כבר שהגענו לרחבת החנייה המסודרת, חיכתה לנו נירית בגרון ממייסדות המקום בכניסה בחיוך, ציפור קטנה לחשה לי שהיא ממובילות המקום ומעבר להיותה מדריכה בחסד, מרגישים ביחס ובכוונה שלה שהמקום הזה הוא כמו בייבי שלה, היא מטפחת אותו, ומשקה ועודרת, ולא מפחדת להתלכלך בעבודות הקטנות כדי לשמור עליו איכותי ויפה, והיא בקיאה מאד בכל ההיסטוריה שלו, כיון שגם היא היתה חלק מהבנייה והצמיחה שלו כל השנים האלו. ולמרות שהקורונה השפיעה על קבוצות תיירים שבדרך כלל בדרך לירדן עוצרות אצלה או/ו משפחות וועדי עובדים שהשנה לא יצא להם עדין להגיע בגלל הסגרים וההגבלים, היא עדין מלאת אמונה במקום ובכל הדברים הטובים שיש לו להציע.

ואחרי שראיתי את המקום דרך עינייה, אני לגמרי מבינה למה לנתינה ולאהבה שלה למקום, אין גבול.

המקום מציע מספר אטרקציות שמשלבות היסטוריה ומורשת, ציונות וחינוך וגם המון השראה וכיף נטו לכל המשפחה. בעיני כל אחד ואחת יכולים למצוא לעצמם משהו שירגש אותם כאן, כי האפשרויות פה רבות.

הסיור המודרך כולל:

“מיצג אור קולי “חווית נהריים”, סרטון מולטימדיה על סיפורם של חלוצי גשר, מעבר גדר המערכת אל גדת נהר הירדן ושלושת הגשרים, תצפית נוף ממצפור אסתר ארדיטי, סדנאות אפייה מהנות, בתאום ובתוספת מחיר.”

מתוך אתר נהריים בגשר

אנחנו התחלנו את הטיול שלנו עם בראנץ משגע מבית היוצר של “אגדת לחם” וזיו המקסים שמנהל אותו בשיתוף פעולה עם הסו-שף שלו יאיר הצעיר ולאחר מכן המשכנו לסיור חוצה גבולות בין ישראל וירדן, שמביא את סיפור חזונו של פנחס רוטנברג שהיה החולם והמגשים של מפעל החישמול של ישראל ומי שיזם לשיתוף פעולה ראשונה עם ירדן השכנה מתוך אינטרס משותף להפיג מהמים של נהר הירדן המשותף ונהר הירמוך, אנרגיה שתביא חשמל לאזור בפרט ולישראל וירדן כולן.

הסיפור על הזקן מנהריים מובא דרך מופע אורקולי מגניב בבטן האדמה שמרגיש כמו תחנה נוספת של “זה עולם קטן מאד” ביורודסיני…זה מעורר סקרנות, מגרה חושים עם כל האורות, המוסיקה והצבעים, ובעיקר גורם לנו לחשוב איך לפעמים שיגעון של אדם אחד עם השנים מתגלה כגאונות לשמה, ואיך הנחישות שלו והכריזמה והיכולת לסחוף אחריו אנשים אחרים הובילה בסופו של דבר למדינה שהיא לא רק נשענת על חשמל אלא בזכות זה גם מפיקה חדשנות וטכנולוגיה לעולם כולו.

לשבת שם עם הסלולרים המתקדמים שלנו שנשענים על היסודות שלו ולשמוע על הדרך שעבר כדי לשכנע שניתן להפיק גם מהזרם המים הישראלי הרגוע של הירדן מקור חשמל ואנרגיה שיאיר מדינה, באמת נשמע מקדים את זמנו, אבל למזלנו הוא לא ויתר על האפשרות לצאת מגבולות מה שהיה אז מותר ומקובל, ודווקא היכולת שלו לקרוא תגר על המציאות, להתגרות בגבולות האדם והאדמה ולהניע את גלגלי המהפכה החשמלית של אז, כל זה הפך את החזון שלו לחיים שלנו. וזו בהחלט השראה למה אפשר לעשות עם חלומות ומשאלות לב, במיוחד ביום הולדת!:)

ובמיוחד בגילאים בוגרים שאתה חושב שכבר לא תוכל עוד לחדש לעצמך ולאחרים…ברגעים כאלה, אולי באמת כדאי להדליק נורה, לא רק כדי שיבוא הרעיון אלא גם כדי שתבוא ההשראה ונזכור שמי שאחרי לאור בנורה הוא הזקן מנהריים שהאיר ברעיונותיו ובגילו המופלג, מדינה שלמה .

אז נירית וזיו של היום ופנחס רוטנברג ואסתר ארדיטי של אז, הם אנשי המקום שמצליחים עדין במעשי היומיום שלהם ובמשאלות הלב והחלומות שבהם ליצור ולהשפיע בנחלת האלוהים הקטנה שלהם…

אז אם אין לכם עדין תוכניות לחול המועד והחג עם עצמכם או עם המשפחה, נראה לי ש”נהריים בגשר” יכולים לסגור לכם יופי של פינה בהמלצתי החמה!
עכשיו זה הזמן הכי קלאסי לקפוץ לשם לאזור שעוד ירוק ויפיפיה, נעים ושקט מספיק כדי להרים כוסית עם השכנים הירדנים
ולחזור עם המון חוויות וסלסלת בראנץ מפנקת עם כל הטוב שיש להם להציע.. ויש להם.
הנה כל המידע שליקטתי עבורכם ועליו אספר בפרק הבא…בואו ותביאו איתכם דף ועט:) כי כל הטיפים מחכים שם ואפילו הטבה אחת שווה.


צאו מהגבולות ובואו אחריי…

דנה סתוי – בעלת הבלוג “ זמן איכות“- www.danatime.com

ועכשיו, אל תפספסו גם את הריליסים (סרטונים) החדשים שלי באינסטגרם 🙂

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. מרים

    נשמע מקום מעניין. תודה! לא הכרתי כלל למרות שאנחנו לא מעט עוברים שם בדרכנו לצפון

כתיבת תגובה