ניסיתי לחשוב על חווית מוזיאון שהשאירה בי חותם. מקום אחד מבין שלל מסעותיי בעולם שאשמח לשתף לגביו ולגרום לכם ללכת בעקבותיו. ולאחר מחשבה, עלה לי לזיכרון מוזיאון מיוחד במינו שזכיתי לבקר בו בזמן שליחותי מטעם הסוכנות היהודית בסנטה פה, ארגנטינה. (לינק לכתבה ב-YNET  אודות שליחותי בארגנטינה- https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3412693,00.html)

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

מדובר במוזיאון להנצחת יהדות מוזסוויל, בעברית הייתי מתרגמת את זה לכפר משה (רבינו), ובספרדית Moisés Ville, מבוטא: “מויסס ויז’ה”, ביידיש: מאָזעסוויל.

---

היהודי האחרון –

מוזסוויל היא העיירה הראשונה ממושבות הברון הירש בארגנטינה. העיירה ממוקמת במחוז סן קריסטובל, בפרובינציה של סנטה-פה, מרחק 616 קילומטר מן הבירה בואנוס איירס .כמעט כל יהודי ארגנטינה מכירים את המעיין שממנו נבעו החיים היהודיים ושמשם התחיל הכל- אותה ירושלים של ארגנטינה. עייריה שדומה לכל העיריות הפרובינציאליות של ארגנטינה עם הפלאזה (כיכר) המרכזית רק עם כמה הבדלים בולטים, במקום הכנסייה ברחבת מרכז העיר, ניצב בית כנסת מפואר, במקום בתי הספר הנוצריים, ניצבו מוסדות הלימוד העבריים ללימוד עברית, ריקודי עם ופולקלור יהודי ובמקום מוזיאון לתרבות ארגנטינה, היה ניצב אז בית תרבות למפגשים קהילתיים סביב חגים ושבתות וכיום מוזיאון להנצחת יהדות ארגנטינה של ראשית מושבות הברון הירש.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

• 

העירייה החיה והתוססת של אז, שקיבלה כמעט מנדט גמור לעסוק בחייה ובהלכותיה כרצונה כמובלעת בתוך מדינה נוצרית ברובה, לא הצליחה לעמוד במבחן הזמן והמודרנה, בדומה לקהילות היהודיות של היום, גם היא שהייתה המעוז של היהדות כמעין קיבוץ לכל יהודי אירופה שברחו מן השואה ובחרו במקום לעבור לארץ ישראל מיד, לעבור קודם כל ולקיים ציונות וחיי קהילה בפרויקט של הברון שגם היה סוג של חזון והגשמה של זאב תאודור הרצל, כמו מעין פיילוט לדבר האמיתי בארץ ישראל.

• 

• 

סרטון מתוך אתר כאן על מוזסויל- https://www.youtube.com/watch?v=GBsvWqQMXkU

וכיאה לפילוט, למרות הצלחתו האדירה של המפעל הציוני הזה, בו התקיימו חתונות ובריתות, שמחות ואבלות, הילולות ואירועים חברתיים רבים, למרות זאת הנוער והמשפחות הצעירות של היישוב, החלו נעים לעבר ערים מבוססות יותר, צעירים עברו לבואנוס אירס או מנדוסה בעקבות המכללות והיכולת ללמוד ולהתבסס מבחינת מעמד, תארים וייחוס ועם השלמת התואר לרוב נשארו בעיר בו למדו או אחרים שהרגישו צורך לעבור ממוזסוויל ישר לארץ ישראל ולעלות עלייה או להתגייס לצבא ולהגשים בכך את חלומם הציוני, חלום שעליו התחנכו ומתוך שורשיו ינקו בכל אותם שנים.

כך שהעיר התוססת אט אט הפכה לעיר רפאים, וכשאני הגעתי עם משלחת של שליחי הסוכנות היהודית לביקור בעירייה הכול כך מפורסמת הזו ההתרגשות של כולנו הייתה באוויר. שמענו על מויזסוויל ועל אביגדור ומושבות אחרות כל כך הרבה מזקני השבט בקהילות שלנו, שהסקרנות הייתה רבה וכשירדנו מהרכבים התבוננו בעירייה הזו שנראתה כמו סצנה מהמערב הפרוע בו כל שקט, ויש דממה ורק ערמת חציר עפה ברוח מקצה לקצה של הכביש הראשי היחידי שלה.

ומתוך השקט הזה, יצא לקראתנו אדם מבוגר שנדמה שהיה “היהודי האחרון בעירייה”, והביא אותנו למוזיאון שהקימו שם להנצחת אותם חיים יהודיים שתיארתי בפוסט זה.

---

מוזיאון הקהילה ההיסטורית ומושבת היהודים הרב אהרון הלוי גולדמן–

המוזיאון לא היה כמו ה- MOMA  בניו יורק מלא הצבעים והשיגעון, ולא היה כמו הלובר בפריז, שבו שוכנות אוצרות האומנות כי גדולות, אלא היה מקום שתיאר בענווה רבה ובתשומת לב לפרטים הקטנים את החיים והמתים של מויזסויל ויהדות ארגנטינה. וברגע שהוא הדליק עבורנו את האורות ולחץ על המתג, נדמה היה שהדליק בדמיוננו את עיירה כולה כמו קרוסלה שנדלקת לפתע עם הסוסים והאורות הזוהרים שלה.

עמדתי תחת חופה שנשות העיריה תפרו במו ידיהן ושילבו בו מגן דוד מתחרה ובדים עדינים ויפים, והוסיפו עמודים מעץ להרמת החופה שעוברה ממשפחה למשפחה ומשמחה לשמחה ויכולתי לדמיין כמה דורות ואנשים עמדו תחתיה ונשבעו ש”בשנה הבאה בירושלים” וש “אם אשכח ירושלים, תשכח ימיני…” ורבים מהם אף זכו לעמוד באותה ההבטחה, עלו לישראל או זכרו לעלות את ירושלים על ראש שמחתם גם כשעברו להקים קהילות גדולות יותר בקהילה שלי בעיר סנטה פה, עליה כתבתי גם כאן – https://bit.ly/2AP2qxo , או בקהילות של בואנוס איירס, רוסריו, מנדוסה, קורדובה ועוד.

לכן בחרתי במוזיאון של מוזסויל, בגלל הזיכרון, בגלל שרשרת הדורות, בגלל הדמיון של החיים שהיו ואינם, וגם בגלל החוויה הרגשית המיוחדת שמקומות קטנים כאלה שנמצאים בצד הדרך של הטיולים הגדולים שלנו או בערים נעלמות וקטנטנות, מחוץ לערים המרכזיות… גורמים לנו להרגיש.

---

לסיכום-

אז למי שיקפוץ במשך חייו לארגנטינה, מעבר לבואנוס איירס ומנדוסה או ברילוצ’ה, סנטה פה ואושיאוויה (ארץ האש), אני ממליצה בחום לקפוץ ולבקר במויזסויל ובאביגדור ושאר המושבות של הברון הירש שהם עיירות שהן מוזיאון בפני עצמן, מעבר למוזיאון הנצחה שיש בהן ועם ההתהלכות בכיכר המרכזית, בבית הכנסת הישן, בבית הספר היהודי ועוד תחשו חוויה ייחודית כאילו השטעטאל של אז מתעורר לחיים בראשכם ואם תרצו להעשיר לכם את הנסיעה ואת הדמיון, מוזמנים להביא איתכם כצידה לדרך את הספר של אשכול נבו “נוילנד”(ארץ חדשה) שמעביר ומחייה באיזשהו אופן את הבנת החיים של אותה עת בראשית דרכן של המושבות.

• 

• 

ואם ארגנטינה קצת רחוקה לכם, זכרו כטיפ ממני, לנסות בכל מקום שאליו תיסעו, לברר דרך הקהילה היהודית לגבי מוזיאון מקומי של הקהילה היהודית בו. זה אולי לא מוזיאון חדשני או גדול ומלא בפירוטכניקה כיאה למוזיאונים של היום, אבל…דווקא בגלל זה, אתם תתרגשו מכל רגע ותרגישו שבעצם הנוכחות שלכם ובעצם הזמן שהקדשתם למקום, עם הרמת המתג (גם אם רק עבורכם ורק לחצי שעה), הדלקתם במקום את החיים היהודיים לכמה רגעים וזו בעיני חוויה מיוחדת במינה.

• 

ממני, דנה סתוי

מוזמנים לקרא אחר הפרויקט הבינלאומי שלי בתקופת הקורונה מסביב לעולם ב- 80 מקומות מבלי לצאת מהבית!”- https://bit.ly/2Ukupw9 וגם בדף הפייסבוק – DANA TIME, בו כל לילה עולה פרק חדש.

---

פרטים: מוזיאון הקהילה ההיסטורית ומושבת היהודים הרב אהרון הלוי גולדמן-

Museo Histórico Comunal y de la Colonización Judía Rabino Aarón Halevi Goldman

אתר– https://museo-historico-comunal-y-de-la-colonizacion-judia.negocio.site/–

מוזיאון במוזסוויל, ארגנטינה

כתובת, 25 de Mayo 188, Moises Ville, Santa Fe,: ארגנטינה

טלפון +54 3409 42-0665 :

*התמונות מתוך מויזסויל ונוילנד נלקחו ממאגר התמונות של גוגל חיפוש