אחרי שנת קורונה משוגעת ששיבשה את חיינו ואת בריאותנו הנפשית ופיזית עד תום, פלוס טילים שנופלים באמצע היום וריצות לממ”דים בין לחימה וכיפות ברזל מיירטות, נראה לנו שאין אדם בישראל ובעולם כולו שלא חווה שינויים ואי ודאות בחייך, אין אדם שקרקע שעליה הוא עומד לא נשמטה מרגליו, ולכן אני מאמינה שכמעט כל אדם שחיי את המציאות הזו ודאי ניסה בעצמו לענות על השאלה: *איך צומחים ממקומות נמוכים? איך מרפאים את עצמנו אחרי השנה הזה או בכלל?*

אז כדי לענות על השאלה ואולי למצוא דרך לעודד אתכם קדימה, רציתי לספר לכם משהו שלא סיפרתי עדין פה ואולי עכשיו אני מספיק חזקה ומספיק נחושה ובטוחה בדרך שעשית ובמה שעזר לי לקום מהבור ויכולה להציע לכם את זה ככלי או כמסר למקום שאתם נמצאים בו.

ובשביל לספר לכם את הסיפור שלי, אנחנו צריכים ללכת אחורה בזמן כמה שנים, לרגע שבו גיליתי בהפתעה גמורה באוגוסט 2018 שחליתי בסרטן והפעם הייתי חייבת לעצור הכול ולהקשיב לפרוטוקול הרפואי החדש שלי כי אחרת, טענה האונקולוגית הראשונה שלי אז: “שאם אני לא אלך בדרך שלה, אני לא ארחיק להגיע לגיל 40!” (כן, זה באמת מה שהיא אמרה!)

אז במקום להקשיב לה, החלטתי להקשיב לי עם רוח גבית אדירה מהמשפחה שלי והדבר הראשון החכם שעשיתי הוא לצאת מהדלת של הקליניקה שלה ולא לחזור לעולמים.

סיפור אמיתי!

ובמקום הדרך שלה שלא התאימה לשלי, בחרתי במה שכן יש לי שליטה, באנשים שמלווים ומקדימים אותי בדרך להחלמה מלאה והחלפתי אותה באשת טיפול אחרת, שהיא לא רק מומחית באונקולוגיה, היא גם מומחית בנפש ולב, ודרך העיניים החמות והטובות שלה, ידעתי שהיא תעזור לי לצאת מהבור הזה, שהיא תחזק אותי ואת המשפחה שלי ובעיקר תראה לי את הדרך לחיות בבריאות טובה ובאושר ועושר עד 120 שנה.

---

כל מסע מתחיל בצעד קטן

וככה התחלתי דרך בים עם פרוטוקול הרפואי שלי שנפרש על שלוש שנים כמעט, שכלל ניתוח וטיפול ביולוגי וכימותרפיה והקרנות, ולקינוח טיפול מונע ושיקום די ארוך ואני זוכרת שהסתכלתי על החיים שלי שהשתנו כהרף עין והרגשתי שזה גדול עלי, שאם אני לא אמצא דרך לווסת את זה או לפרק את זה, זה יפרק אותי.

אז במקום להתבונן על החיים שלי מכאן כמו הר אדיר שאני צריכה לטפס אותו בלי כוחות, אז במקום זה החלטתי 5 החלטות שהיו עבורי מאד מדויקות וחשובות:

1.“כשעצוב ולא הולך אני באה אליכם”- הדבר הראשון שעשיתי היה להחליט לחזור לבסיס שלי, הביתה לחיק המשפחה שלי שידעתי שתטפל בי בטוב וברע, נפרדתי מהשותפות והדירה התל אביבית וחזרתי ליבנה הביתה, להתחיל מהתחלה.

2.”LET IT Go“-נפרדתי מהעבודה שלי כרכזת נוער וקהילה בנווה צדק, למרות הקושי שחררתי את מרכז הנוער שלי וסמכתי על צוות הבוגרים שלי שידעתי שישמור כמיטב יכולתו על האימפריה שבנינו יחד ועל הערכים שגידלתי אותם בנחלת האלוהים הקטנה הזו.

3.“בן אדם, עלה למעלה עלה”– החלטתי שאני את ההר הזה מפרקת לגורמים!, זו הדרך שהרגשתי שאני מסוגלת להתמודד איתה, במקום להסתכל על השנים האלה קדימה ועל כל הטוב “שיפול בחלקי” בהן ולא להצליח לנשום….

החלטתי שאני יוצרת לעצמי פסגות קטנות וממקמת בסמוך לכל פסגה איזה אירוע או מקום שתמיד רציתי להגיע אליו, ועכשיו יש לי את התירוץ המושלם להאחז בו כדי לציין את סיום השלב בחגיגה.

אז במקום לחכות לסיום הכימותרפיה, חיכיתי להגיע לטיול בקאריביים, ובמקום סיום ההקרנות, חיכיתי לטיול לאיטליה בו אלמד איטלקית בבית ספר ביום ואטייל ואהנה מסיורי אוכל, תרבות ואפרול שפריץ בקולוסאום. וככה המשכתי ויצרתי אחרי כל פסגה טיולים באירופה ובארה”ב, לפעמים לבד ולפעמים עם חברים ונוודים דיגיטליים, הכרתי אנשים מכל העולם, טעמתי אוכל שפתחת לי את התיאבון לחיים, יצרתי חוויות שגרמו לי לבכות מרוב צחוק, התחלתי לאט לאט להגשים את רשימת המשאלות שלי.

---

ומה שמוביל לדבר הנוסף שהחלטתי עליו עוד בתחילת הדרך שלי, בחרתי לתעד את המסע הזה בשבילי. בחרתי לכתוב, לצלם, לערוך ולכתוב את הסרט שאני אבחר ולא זה שהסרטן בחר עבורי!

הבלוג כיומן המסע הווירטואלי שלי

4. בחרתי לתעד את המסע הזה בשבילי– נודה על האמת, לכולנו יש איפשהו בגיל הנעורים איזה יומן נחבא (שהוא סוד כמוס לפרה ולסוס כמובן!) ששמרנו עליו מכל משמר ומאחים גדולים וקטנים והיינו משתפים בו את כל הסודות, “הקראשים” והחיים שעברו עלינו באותם שנים. לימים או לשנים קדימה היומנים הקטנים האלה הפכו ליומני רשת (בלוגים) שאנחנו משתפים עם האנשים היקרים לנו ומתעדים את העולם שלנו ואת המסע הייחודי לכל אחד ואחת.

וזו גם הייתה מהות הבלוג שלי שעסק בזמנו גם בבילויים בארץ אבל גם בעשייה החינוכית שלי כחלק מ”יומנה של רכזת נוער”, ואותו שיניתי בהתאם לשינוים בחיי ושמתי זרקור על המסעות שלי במהלך הטיפולים , שיתפתי בתובנות ובחוויות שרציתי לחלוק עם אחרים, כדי שזה לא יכביד לי מדי על הלב ויעודד אותי בעיקר ואולי גם אחרים סביבי, לראות שמהמשבר הזה אני לא רק קמה, אלא גם הופכת אותו להזדמנות עבורי לעשות את מה שבאמת עושה לי טוב על הלב.

נשמע לכם מוכר הרגש הזה?, מאמינה שכמעט כל איש בישראל ובעולם חוו את ההרגשה הזו בשנה וחצי המשוגעות, מטלטלות, פוסט טראומתיות שעברו עלינו. כולנו חווינו שוב ושוב חוסר וודאות, שינוים בלתי פוסקים, המציאות שלנו הוקפאה וכל דבר כמעט שאנחנו מכירים קיבל אתגר להתקיים בלי היסודות שלו של כל מה שהכרנו והיה בטוח ומוכר לנו. לכן מהמקום הזה התחלתי לכתוב, כי הרגשתי שזה יכול לפחות להוציא אותי מהבידוד שלי עם המחלה, ולהפוך אותה לנחלת הכלל, למשהו שעוד אנשים חווים ועוברים בחיים שלהם ולפחות אם אני אכתוב על זה, הם ואני לא נהיה יותר לבד. וזה זום אין שכדאי להשתתף בו.

• 

• 

• 

הבנתי שהדרך שלי להחלמה עוברת דרך החלומות שלי, דרך האנשים, המקומות והנופים שיזכירו לי שיש עוד עולם שלם שמחכה לי בחוץ שאגלה אותו ושאסור לי להתייאש או לוותר, גם אם בסיבוב הזה הקלפים שייצאו לי הם פחות טובים להרגשתי, משל אחרים…

הרגשתי שאני חייבת לשנות את המשקל שאני נותנת לכל אחד ואחד משלבי ההחלמה שלי, ובמקום שהציפייה והמהות יהיו לסיים את הכימותרפיה, השתמשתי בזמן של הטיפולים כדי לתכנן את טיולי החלומות שלי והפכתי את הדברים ככה שהמהות והציפייה כולה היו להגיע לטיול המיוחל שכלל: ביקור אצל המשפחה שלי במיאמי, קרוז משוגע בן שבועיים עם חברתי הטובה פאולה עם אוכל גורמה, קוקטיילים מכל סוג, ריקודים, חברים מהעולם וחוויות בקאריביים ולסיום קפיצה לאחי בניו יורק סיטי לקינוח, בידיעה שהתמלאתי באנרגיות הנכונות לסבב הבא של ההקרנות.

---

איך נולד בלוג הטיולים שלי ולמה דווקא “זמן איכות”?

5. זו הנקודה שבה הפכתי לבלוגרית טיולים. הטיול הפך להיות הכלי שמניע אותי קדימה, הציפייה למשהו טוב רחוק או קרוב ולא רק להסתפק בלסיים פרוטוקול שקשה להכיל אותו בגוף ובנפש מראש.

מה שמביא אותי לסעיף האחרון והמסכם בדרך שלי לריפוי – לפנות זמן איכות לחלומות- וככול שהתקדמתי, התמלאה “רשימת הדלי” שלי ביעדים חדשים ובהזדמנויות חדשות לסקר אותם ולהעביר את זה הלאה, כמו:

לצאת לטיול סולו לבדי בארץ ובחו”ל, לקחת הפסקה בין הטיפולים לספא ביערות הכרמל בישראל או לאיזה ריזורט ברומניה, ללמוד איטלקית ברומא, להשתתף בקרוז נוודים דיגיטליים שחוצה את הים האטלנטי וחולף דרך 4 יבשות בשבועיים וחצי, לסגור מעגל ולחזור לארגנטינה בה הייתי שליחה של הסוכנות היהודית לפני 20 שנה, לקבל הזמנה להרצות על מסע ההחלמה שלי אצל חברה טובה בקהילה הישראלית בשוויץ, ואפילו לסקר ולכתוב על הטיולים המתחדשים לטורקיה ואם לא היתה מגיחה הקורונה השנה, בטוח שהיו לי עוד ועוד

וזה הפך אותי ליותר רעבה לחיים ולאדם יותר חזק ונחוש לסיים את כל מה שעלי לסיים על הצד הכי טוב, ולהתמודד עם המציאות עם חיוך, עם חוסן נפשי ואמונה שאם כבר זה קרה וקורה, אז עדיף שזה יהיה לטובה ובמקום לשבת ולבכות על מר גורלי, אני אמצא את הדרך לפנות זמן איכות אמיתי כדי להגשים כאן ועכשיו ולא בפנסיה, את משאלות הלב שלי.

ומקווה שגם אתם תמצאו את הדרך שלכם להשתמש בקלפים שנטרפו לכם לטובתכם.

שתלמדו מהסיפור שלי ושלכם, שגם אם החיים מפתיעים אותנו ושומטים לנו את הקרקע אנחנו עדין יכולים למצוא את הדרך שלנו לשמור על יציבות, על חוסן נפשי ועל אמונה שכל מה שהתקלקל לנו הוא גם בר תיקון ואפילו אם נתאמץ זה עוד יתהפך עלינו לטובה ואם הרגשנו שזה החזיר אותנו צעד אחורה, אנחנו עוד נמצא את עצמנו עם שני צעדים קדימה!

ואחרי שנפתחנו, מה איתכם, איך אתם מתמודדים עם משברים? מה מרפא את הלב שלכם?? ספרו לי.

---

רוצים לדעת מה עוד מרפא באמת ועוזר לך לצמוח ממקומות נמוכים וממשברים?

כמו שאמרתי בהתחלה, נדמה שהשנה הזו כולנו היינו מאותגרי קורונה בארץ ובעולם כולו, פתאום גילנו שאנחנו מבודדים מכל מה שהכרנו, מרוחקים מכל האנשים שיקרים לנו (כמו שעברנו לבד בחגים או רחוק מההורים..) , נאלצים להפסיק בפתאומיות עבודה יציבה או לחשוב על כיוון אחר של פרנסה למרות שהיו לנו תוכניות ויעדים אחרים.

פתאום מבריאות תקינה וחזקה, חששנו מכל שיעול קל שידרדר אותנו או אפילו יגרום חלילה לבעיות נשימה ולהחלמה מסיבית ביום שאחרי הקורונה, ויש גם כאלו שנפגעו פיזית ומחלימים תוך כדי כתיבת השורות האלו מפגיעת רקטות ופצמרים מהלחימה האחרונה וזה ממש לא היה בלו”ז שלהם השנה, או אפילו מסתובבים בשקט בשקט בין אנשים עם פוסט טראומה מכל הסטרס והדיכאון שהשנה הזו הציפה בכולנו… וחלק התגרשו ואחרים שקעו לתוך עצמם בזכותה ובגללה.

ולכן בחרנו להתאחד, ברוח התקופה, כמו התוכנית של “חברים” וכמו הממשלה, וחברתי לשלוש בלוגריות נוספות מתחומי הטיפול, האומנות והחיבור הבין דורי ויחד ניסינו לברר בינינו מהו הדבר הזה שגורם לריפוי והחלמה עבורנו ועבור אחרים סביבנו בצמתי החיים והמציאות במטרה להציע מזור וקצת תמיכה למי שעדין מוצף או מרגיש תקוע.

• 

• 

• 

• 

אני בחרתי לשתף משהו שמעולם לא שיתפתי כאן בבלוג שלי וזה בעצם בסודות הקסם שלי שעזרו לי לא רק לקום מהבורות של חיי, אלא גם להבנות ולהתעצם ולפרוח בעוצמה עוד יותר גדולה מהמקום שבו הייתי בהתחלה. ולשתף אתכם בכלים פרקטים שעזרו לי לפרק את זה לגורמים ולהציג בפניכם את תמונת הניצחון הפרטית שלי שאתם רואים כאן.

ואת המסרים שלי בחרתי להציג כסיכום ביניים מבחינתי, ולשתף אתכם במאחורי הקלעים של הבלוג הזה עצמו, ואיך הטיולים שלי שראיתם וקראתם עליהם ממש פה, הפכו בלי שידעתם, לחלק מתהליך ההחלמה שלי בשנים האחרונות? והובילו אותי להחלטה להיות בלוגרית טיולים, צלמת וכותבת תוכן פופולרית, וגם נוודת דיגיטלית, מדריכת סיורים, מרצה ואדם שמאד שלם עם המסע שהוא עשה… וכמה אנשים אתם מכירים שיכולים לומר את זה על עצמם?!

ואולי הנושא שלנו גם יכול לגרום לך להפיל כמה אסימונים פנימה, לגבי מה שמרפא באמת ועוזר לך לצמוח ממקומות נמוכים וממשברים?!, ממליצה בחום להכנס ללינקים שצרפתי ולקרוא עוד על הנושא מכמה זוויות נוספות ומפתיעות.

וגם להגיב, ולשתף כאן מה הדבר שהכי דיבר אליכם? מה הדבר שאולי תבחרו לקחת ככלי לריפוי מסדרת הפוסטים הזו ואחרי השנה שלכם? נשמח לשמוע מה דעתכם ושתקחו חלק פעיל במיזם הקטן שלנו.

רגע, אנחנו כבר חברים בפייסבוק שלי “?!-https://bit.ly/3pc9p8W